כשהשדות מצהיבים
בינואר פברואר, בדרך בין ערים, השדות מתחילים לצהוב. לרוב מדובר בחרדל שדה (Sinapis arvensis) — צמח שגדל בכל מקום, ניחוח חזק, ועלים שאפשר לאכול.
הלקטנים מכירים את התחושה הזו: לראות שדה צהוב ולדעת שזה זמן. עונת החרדל קצרה — כשהצמח נכנס לפריחה מלאה העלים מתחילים להיות מרים מדי. חלון הזמן הוא בערך שבועיים עד שלושה.
זיהוי
חרדל שדה קל לזיהוי: גבעולים ישרים, עלים ירוקים-כחלחלים, פרחים צהובים ב-4 עלי כותרת בסידור צולב (כמו כל ממשפחת המצליבים). הריח בעת מעיכת עלה הוא המבחן הסופי — חריף ומוכר.
חשוב: לא ללקוט ליד כבישים ראשיים, שדות שרוססו, או אזורים עם שפכים. בחרו שדות פתוחים, רחוקים מזיהום.
הלקיטה עצמה
לקטו בעיקר את הפרחים ואת הסתעפויות הגבעול העליונות לפני שהפרח נפתח לחלוטין. אלו הכי עדינים ופחות מרים. מותר גם עלים צעירים מהחלק התחתון.
ריחו בכל מה שלוקטים. חרדל טרי ריחו צלול וחריף; חרדל שכבר עבר את שיאו יריח מעט חמוץ.
מה עושים?
ממרח חרדל ביתי: טחנו זרעי חרדל יבשים (מהצמח הבשיל) עם חומץ, מלח ודבש.
ירק מוקפץ: עלים עם שום, שמן זית ופלפל שחור — 3 דקות על אש גבוהה. מרים בנעימות.
פסטו חרדל: עלים, אגוזים, שמן זית, שום ופרמזן. חזק וייחודי, מעולה על פסטה.